ריבה נורושביץ' טוענת שיש צמיחה עצומה בתעשיות היצירתיות, הרבה עיניים וכספים מופנים לשם! היא מציגה תכונות וכישורים שיש למעצבים שיכולים לסייע להם להיות יזמים: ריבה מציעה למעצבים להבין את רוח התקופה ולהתחיל לחשוב כמו יזמים. כי עכשיו זה הזמן שלנו לעוף!

עירית קיי עברה כמה גלגולים מלהיות מעצבת מוצר לשותפה בסטארטאפ עד הגלגול הנוכחי בתור מנהלת לקוחות של מעצבים אחרים!פתחנו את כל השאלות שתמיד יש בנושא, והיא עשתה הרבה סדר באיך מתמודדים עם לקוחות, מנהלים פרוייקטים בצורה טובה ובתור בונוס גם סיפרה איך היא מביאה את עיקר הלידים שלה מלינקדאין.

רן סגל הוא תופעת רשת בינלאומית, עם למעלה מ-60 אלף עוקבים ביוטיוב הוא מעלה סרטונים על בסיסי יומיומי על חייו כמעצב, עצמאי, יזם, אבא ועוד.נפגשנו אצלו בבית ודיברנו על הדרך שהוא עשה עם הוולוג, על דרכים איכותיות להשתפר ולייצר תוכן טוב יותר ועל ליווי עיסקי וכמה חשוב לעצמאים לקבל פרספטיקה ועזרה ממקור חיצוני

ג'ונתן קהאן הוא איש של קריאייטיב. עם מלא רעיונות מכל מיני סוגים! אחרי הלימודים הוא היה מעצב רגיל בחברה רגילה, אבל כשהוא התחיל להציע רעיונות גדולים יותר הוא פוטר על הגדלת ראש. במקום להתבאס הוא הלך לעבוד בחברת פורקס ושם למד לעומק על שיווק ותשומת לב. הניסיון שלו בעיצוב ובשיווק הפכו אותו למפלצת של רעיונות אפקטיביים. מאז וויקס תפרו לו תפקיד מיוחד, פייסבוק בקשו שהוא יעשה להם פרסומות, וקשה לתפוס כמה כסף הוא גובה על שעה של בריינסטורמינג!

הפעם פרק קצת שונה, פשוט שיחה אינטימית עם אברהם קורנפלד על החיים בתור עצמאים, על סדרי עדיפויות והנטייה שלהם להשתנות כשילדים נכנסים לתמונה. על גדילה אורגנית וההצלחה של אאא וגם על הכשלון הקולוסאלי של המיזם חפצים. ניסינו לדבר גם על ניהול זמן ועל יצירת קהילה סביב דברים שאוהבים לעשות – אחת השיחות הכיפיות שיצא לי לעשות בזמן האחרון - האזנה נעימה!

דן מוקטל, או בכינוי שלו, דני מו, הבין שהביצה המקומית קטנה מדי בשבילו, אז הוא התחיל להתסתובב בעולם, לראות ולהראות, לבנות קשרים על אנשים בכל מדינה שהוא ביקר בה, גם אישיים וגם עסקיים. הוא הגיע לארץ לביקור קצר בשביל לקדם את הביתן הישראלי בשבוע העיצוב במילאנו, שהוא אוצר, ולהציע לנו שנפסיק לחשוב בקטן כי העולם יותר גדול ומחכה לנו... דיברנו על ההתחלות שלו, על הזהויות שלנו בישראל ועל האווירה במזרח התיכון, על העושר שהוא מצא בתרבות המזרחית והיחס המזלזל מצד האקדמיה, על ההזדמנויות והסכנות ברנסנס העיצובי שאנחנו חלק ממנו.

ניצן רוזנברג הוא המעצב הכי מעצב שפגשתי! לא משנה אם מדובר באפליקציה, שיפוץ או אירוע העיצוב הכי גדול בישראל, הוא תופס כל דבר כתור פרוייקט עיצוב. יש סקיצות, יש מגבלות ואם בונים תוכנית לפתור אותן אז אפשר לעשות כל דבר בעולם. מבחינתו העולם מלא בבעיות, ואנחנו כמעצבים תפקידנו לפתור אותן. דיברנו על נקודות בקריירה שלו, על העיצוב של מחאת האוהלים, על הגדילה המשמעותית של סטודיו אנד מור בשנתיים של קיומו, ועל הבשורה של פסטיבל אוףףף. הטוטאליות שלו מדבקת ומעוררת השראה. ויש לו מלא מה להגיד על על מכת הפרילנסרים, על מעצבים בסטארטאפים, על התפקידים וההחלטות שמעצבים צריכים לקבל.

ג'ונתן סטארק התחיל בתור מהנדס תוכנה בחברה שחייבה לקוחות לפי מחיר שעתי. הוא גילה שהשיטה הזאת מתגמלת את העובדים הלא טובים, ודווקא העובדים המנוסים, שעובדים מהר ומייצרים תוצאות מעולות מהפעם הראשונה, מרוויחים לחברה פחות כסף פשוט כי הם עובדים פחות שעות. מתוך הפרדוקס הזה הוא גילה שיטה אחרת, יותר טובה לתמחר פרוייקטים - תמחור לפי ערך. בשיחה הוא מסביר מהי השיטה ואיך היא עובדת, למה זה ממש מגוחך לחייב לפי שעה, ומה הדרך לתמחור גבוה פי כמה וכמה ממחירי השוק, לבחור רק את הלקוחות שמתאימים לנו ולייצר פרויקטים מעולים בהם כל הצדדים יוצאים מרוצים.

תמר בר דיין גדלה בבית של מעצבים, עד היום בכל פעם שהיא נכנסת לבית דפוס היא שוב מרגישה בת 6, שמגיעה עם אבא שלה לעבודה.לפני מספר שנים כשהבינה שהפרינט מתחיל להצטמצם, היא חיפשה את הדבר הבא לעשות. היא ניסתה אתרים, אפליקציות ואפילו אפיזודה עם ספרים דיגיטליים. עד שההזדמנות מצאה אותה: Human Centerd Design של מבנים וזה קורה בישראל. בשיתוף פעולה עם אורן לסרי, מעצבת פנים, הן מייצרות את כל האלמנטים הגרפיים והפיזיים שמרכיבים את חווית השימוש במבנה. במילים פשוטות: UI \ XU של מבניםזה מרתק משתי סיבות (לפחות):א. מדובר פה בחיבור מרגש של עיצוב חלל ועיצוב גרפי, כל כך הגיוני שלא ברור איך לא עשו את זה קודם.ב. תמר לא חיפשה לעשות מה שכולם עושים אלא נישה חדשה ומעניינת שיש מה לפתח בההיא קראה לזה מכרה זהב, כי יש כל כך הרבה בניינים ועבודה קונפסטואלית/ גרפית/ עיצוב פנים לעשות בתחום הזה בארץ, שזה באמת תחום חדש ואינסופי ליצור בו! זאת התגלגלה להיות שיחה על מכרות זהב, אפשר לחפש אותם לא במיינסטרים אלא במקומות שאיש עוד לא חרש אותם.

כשעודד עזר הבין שבסדטודיואים שהוא עבד בהם אחרי הלימודים לא צריכים עיצוב גרפי אקספרימנטלי ומחקרי באופי שלו, הוא החליט לעשות ניסויים ולחקור טיפוגרפיה על דעת עצמו, אחרי שעות העבודה. הוא קרא לזה הנונ-פרופיט אייטם. מהניסויים שלו הוא עיצב פוסטרים והדפיס במהדורות קטנות ואותם הוא היה שולח לתחרויות עיצוב (שהיו נפוצות יותר בניינטיז) וכך החל לזכות לתשומת לב בינלאומית בתור המעצב התל¬¬אביבי שעושה טיפוגרפיה. כך התחילה הקריירה של אחד הטיפוגרפים העבריים המשמעותיים של זמננו, מי שמלמד, חי ונושם טיפוגרפיה ואותיות.אני אוהב לדבר עם עודד על עיצוב כי השיחות איתו תמיד על רוח התקופה. מדברים על דברים חדשים ומרגשים אבל בוחנים אותם מול ההיסטוריה מצד אחד ומול הטכנולוגיה והעתיד מצד שני. ככה יודעים אם משהו אמיתי או שזה סתם אופנה חולפת. עודד נטוע כל כך עמוק בהיסטוריה של הכתב העברי, שהוא מצליח לראות את רוח הזמן בבהירות ודיוק.דיברנו על טיפוגרפיה עברית בעבר, בהווה ועל האתגרים שעומדים בפניה בעתיד, שאלתי אותו אם אפשר להתפרנס מעיצוב אותיות (ספויילר: לא), מה דעתו על זה שכולם משתמשים בפונט היבו (שהוא עיצב לגוגל פונטס) ודברנו על המהפכה החדשה שעוברת על הרשת, השלב הבא במעבר של האינטרנט מידיהם של טכנאים לידיהם של מעצבים.בסה"כ פרספקטיבה מפנקת על הנקודה שלנו בהיסטוריה.